תנאי מוקדם להדבקה איכותית, כזאת שתיתן מענה מדויק לצורך ההנדסי, הוא הכנה נכונה של פני השטחים המודבקים ושל החלקים אותם נרצה להדביק. אם כן, כיצד נעשית הדבקה נכונה עם חומרים שונים כמו מתכת או פוליאתילן? מהי אנרגיית שטח נמוכה? ומה עוד חשוב לדעת לפני שמדביקים?
כיצד יש להכין את פני השטח המודבק?
הדרישה הראשונה היא ניקיון משטחי ההדבקה. לקראת כל הדבקה נדרש לוודא שהמשטחים המודבקים נקיים מכל חומר זר ופניו המקוריים של המשטח נחשפים במלואם. אם משטח ההדבקה מצופה בחומר זר כלשהו (לדוגמה- שאריות שמן מתהליך עיבוד קודם, לכלוך, אבק) הדבק אינו מתחבר למשטח ההדבקה, אלא מגיב, או נדחה, על ידי אותו ה”ציפוי”.
הדבקת רכיבים באמצעות דבק ריאקטיבי מתבצעת למעשה על ידי חיבור כימי בין כל משטח לדבק הנמצא בתווך. הדבק מיועד להתחבר בקשר כימי לכל אחד מהמשטחים, הקשר אפשרי רק בתנאי שהדבק אכן בא במגע עם אותו החלק. לפיכך, ניקוי בסיסי הוא חיוני להצלחת ההדבקה ונעשה באמצעות חומר ניקוי ייעודי למשימה כגון רוטל-9607 או לוקטייט 7063. מרססים מעט חומר ניקוי על פני המשטח, ממתינים מעט ומסירים שאריות ולכלוך באמצעות נייר ניגוב.
הדבקת מתכת
מתכות שונות נוטות להתחמצן במהירות, כמו לדוגמא אלומיניום. שכבת התחמוצת שנוצרת על פני השטח מונעת חיבור כימי של הדבק למתכת ואיכות ההדבקה אינה טובה. בעת הדבקת מתכות מסוג זה נדרש להסיר את שכבת התחמוצת באמצעות בד ליטוש, להסיר היטב את אבק הליטוש וליישם את הדבק במהירות שכן תחמוצת חדשה נוצרת בתוך זמן קצר מאד. לחלופין, מומלץ ליישם על החלקים ציפויי פסיבציה שונים (כגון: אלודיין או אנודייז), הדבק נדבק היטב לציפויים ויוצר הדבקה חזקה וטובה.
הדבקת פלסטיק – פוליאתילן, פוליפרופילן, סיליקון וטפלון
מוצרים פלסטיים שונים הנם בעלי אנרגיית שטח נמוכה, דהיינו – הם אינם נוטים להתרכב עם חומרים אחרים ואף מפעילים כוחות דחייה על חומרים כימיים שונים. לדוגמה – פוליאתילן, פוליפרופילן, סיליקון, טפלון הנם חומרים בעלי אנרגיית שטח נמוכה מאד. חומרים בעלי אנרגית שטח נמוכה, קשה מאד להדביק ואינם מתחברים לדבק. כדי להדביק חומרים מסוג זה נדרש לבצע טיפולי שטח מקדימים. כדי לדעת אם החומר הפלסטי מתאים להדבקה או שהנו דוחה הדבקה (לא תמיד יודעים זאת), משתמשים בסדרת עטים מיוחדת (“טושים”), כל אחד מכיל דיו באנרגיית שטח אחרת. ציור קו על גבי החומר הפלסטי ובדיקת הדבקות נותנים מידע טוב לגבי אנרגיית השטח ו”נכונותו” של הפלסטיק להדבק.
סוגי טיפולי שטח לקראת הדבקת חומרים פלסטיים עם אנרגיית שטח נמוכה
קיימות שתי שיטות עיקריות לטיפולי שטח לקראת הדבקת חומרים פלסטיים בעלי אנרגיית שטח נמוכה:
השיטה הבסיסית הנה יישום של פריימר (למשל לוקטייט 770) על גבי משטח ההדבקה הפלסטי לפני תחילת יישום הדבק. לאחר מריחת הפריימר ממתינים שניות אחדות להתאדות שלו ומיישמים את הדבק. השפעת הפריימר על הפלסטיק ארוכה למדי (שעות אחדות) כך שניתן לרכז את כל החלקים שרוצים להדביק במשמרת הקרובה, ליישם על כולם פריימר ולבצע הדבקות של החלקים במהלך כל שעות המשמרת.
שיטה “תוקפנית” יותר היא הזרמת זרם פלאזמה על פני משטחי ההדבקה הבעייתיים. זרם הפלאזמה (למעשה אוויר או גז אחר מיונן) מעלה מאד את אנרגיית השטח של המשטח ומאפשר הדבקה טובה מאד גם של משטחים מחומרים “עקשניים” מאד. לשיטה זאת שני חסרונות- נדרש ציוד פלאזמה יקר למדי, ומשך הזמן להדבקה לאחר הפלאזמה עלול להיות קצר מאד (נדרש לבצע ניסוי חי, אין לדעת מראש לכמה זמן משפיע הטיפול) שניות אחדות בהן נדרש ליישם את הדבק. טיפול דומה אחר נעשה באמצעות קורונה, עקרונות הפעולה דומים מאד לטיפול פלאזמה.
לסיכום, כדי ליצור הדבקה טובה, נדרש לנקות את החלקים היטב, להסיר שכבות תחמוצת ולהשתמש בפריימרים במקרים המתאימים.
מאת – דן גלעדי – סמנכ”ל
מעוניינים להתייעץ איתנו בנושא הדבקה? אנחנו כאן בשביל זה. מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם >>
Error: Contact form not found.
